החלטה בתיק בש"א 3620/08

1.       לפניי בקשה לעיכוב ביצועה של החלטת בית-משפט השלום בירושלים (כב' השופטת מ' אביב) מיום 24/7/08 בבש"א 9892/08 בת"א 8215/03, המורה למבקשים להפקיד את שכר הדירה שהם מקבלים מצדדים שלישיים בקופת בית-המשפט.

2.       מבקש 1 והמשיב מנהלים ביניהם הליך משפטי בבית משפט קמא, שבו תובע המשיב את סילוק ידו של המבקש ממגרש המצוי בבעלותם המשותפת, בטענה שהמבקש הפר פסק בורר אשר הסדיר את השימוש במגרש על-ידי הצדדים. כמו כן תבע המשיב מהמבקש לשלם לו את חלקו מדמי השכירות שמקבל המבקש בעבור השכרת חלק מהמגרש. בית-משפט קמא הכריע חלקית בתביעה וקבע כי המבקש אכן הפר את פסק הבוררות. בנסיבות אלו נותרה להכרעתו שאלת הפיצוי המגיע למשיב.

3.       לאחר הכרעתו החלקית של בית-משפט קמא ביקש המשיב להטיל עיקול על נכסי המבקשים ועל סכומים המגיעים להם מצדדים שלישיים עד לסכום של 589,370 ש"ח. בית-משפט קמא הורה על מתן צו העיקול במעמד צו אחד, אולם לאחר שהוגשה תגובת המבקש ולאחר שהתקיים דיון בבקשה, קבע בית-משפט קמא כי לעובדה שצו העיקול מקשה על המבקש להפעיל את העסק שהוא מנהל במגרש יש משקל של ממש בבחינת מאזן הנוחות, ועל כן הורה על ביטול צו העיקול. חלף זאת קבע בית-משפט קמא כי בקופת בית-המשפט יופקדו דמי השכירות החודשיים בסך 15,000 דולר שמקבלים המבקשים מצדדים שלישיים בעבור השכרת חלק מהמגרש. בית-משפט קמא נימק את החלטתו בכך שבאופן זה נשמר האיזון בין הסיכונים והסיכויים שבהליך, משום שדמי השכירות אינם מהווים חלק מן העסק החי של המבקש, ועל כן לא תהיה בו פגיעה, ומצד שני, יש בסכום זה כדי להבטיח במשהו את תביעת המשיב.

4.       המבקשים הגישו בקשת רשות ערעור על ההחלטה האמורה, ובה בעת הגישו את בקשתם דנן לעיכוב ביצוע. לטענתם, החלטתו של בית-משפט קמא היא למעשה צו עשה, שמשמעותו עבור המבקשים חמורה אף יותר מצו העיקול. החלטה זו ניתנה בלי שהמבקש הוכיח את בקשתו לעיקול ומבלי שניתנו ערבויות מתאימות. עוד נטען כי לקביעתו של בית-משפט קמא כי דמי השכירות אינם מהווים חלק מן העסק אין כל בסיס עובדתי. על פי המפורט בתצהיר התומך בבקשה, ההכנסה מדמי השכירות מהווה חלק מההכנסות הקבועות של העסק, ומשמשת לצמצום הפסדי העסק כמו גם לתשלום חובות נוספים של המבקש, ביניהם תשלום דמי שכירות למשיב עצמו. החלטת בית-משפט, המונעת מהמבקש להשתמש בדמי השכירות לצרכים אלו, תביא לקריסתו של העסק ולפשיטת רגלו של המבקש.

5.       המשיב טען מנגד כי אין הצדקה לסטות מהכלל שהגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע ההחלטה. לטענתו, בית-משפט קמא דווקא היטיב עם המבקש, שכן צמצם את צו העיקול שניתן תחילה והגבילו רק להכנסה מדמי השכירות. טענתו של המבקש כי הפקדת דמי השכירות בקופת בית-המשפט תביא להתמוטטותו הכלכלית, היא הנותנת שהמשיב יתקשה להיפרע מן המבקש לכשיינתן נגדו פסק דין, ועל כן קיים צורך להבטיח את תשלום פסק-הדין, ולו באמצעות הפקדת דמי השכירות.

6.       לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה, כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע להתקבל.

מבלי לקבוע מסמרות בעניין נראה, כי טענותיהם של המבקשים בבקשת רשות הערעור ראויות להישמע: ההחלטה בדבר הפקדת דמי השכירות החודשיים מהווה, למעשה, צו עיקול, אם כי מצומצם בהיקפו מהצו הארעי שניתן תחילה במעמד צד אחד. דא עקא, בית-משפט קמא נמנע מלהתייחס בהחלטתו לסיכויי תביעתו הכספית של המשיב לתשלום דמי שכירות ולטענת המבקש, כי מלוא הסכום המגיע למשיב כבר הועבר לו; החלטתו של בית משפט קמא אף אינה מפרטת מדוע יש צורך בעיקול; לא נקבעה על ידי בית משפט קמא "תקרה" של דמי השכירות שיש להפקידם, ואם הכוונה הייתה שתבוצענה הפקדות עד לגובה סכום התביעה, הרי מההחלטה לא ברור האם למשיב יש סיכוי לזכות בסכום זה; קביעתו של בית-משפט קמא, כי ההכנסה מדמי השכירות אינה מהווה חלק מהעסק השוטף כך שהפקדתה בקופת בית המשפט לא תפגע במבקש, אינה מנומקת ונעשתה מבלי שלמבקש ניתנה הזדמנות להתייחס לעניין זה. אף לא ברור מהי התשתית העובדתית שעליה ביסס בית משפט קמא קביעה זו; בית משפט קמא אף נמנע מלקבוע ערבויות להבטחת הנזק העלול להיגרם למבקשים עקב צו העיקול אם התביעה נגדם תדחה. לאור כוחם המצטבר של שיקולים אלה אין להוציא מכלל אפשרות, כי במסגרת בקשת רשות הערעור יקבע שהחלטתו של בית משפט קמא אינה יכולה לעמוד.

אשר למאזן הנוחות, הרי שטענתו של המבקש כי ההכנסה מדמי השכירות מהווה חלק מתזרים המזומנים של העסק, וכי הוא נסמך עליה על מנת לכסות את ההפסדים של העסק וכבטוחה לקבלת אשראי בנקאי - לא נסתרה. כך גם טענתו כי לולא ההכנסה מדמי השכירות צפויים חובות העסק לחרוג תוך כמה חודשים ממסגרת האשראי, חריגה שתביא לקריסתו של העסק. בנסיבות אלו, ביצועה המיידי של החלטת בית-משפט קמא עלול לגרום למבקש ולעסקו נזק שאינו ניתן לתיקון. מצד שני קיימת טענתו של המבקש, אשר אף היא לא זכתה להתייחסותו של בית משפט קמא, כי במבנים הקיימים על המגרש והשייכים לו די כדי להוות כרית בטחון לסיפוק התביעה. 

7.       סיכוייה הטובים של בקשת רשות הערעור, מחד גיסא, ושיקולי מאזן נוחות, מאידך גיסא, מטים את הכף לעבר קבלת הבקשה.

אשר על כן, אני נעתר לבקשה ומורה כי ביצוע החלטת בית משפט קמא יעוכב עד למתן החלטה בבקשת רשות הערעור.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום ו' באב תשס"ח (7 באוגוסט 2008) בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: